החלטה בתיק בש"א 1988/07

1.       בקשה לקבלת סעד זמני בערעור, שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר י' וגנר), מתאריך 26.12.2006 בתיק בש"א 20043/05.

2.       המבקש הגיש בקשה לבית המצשפט קמא בה עתר לכך שיוצהר, כי המשיב אינו זכאי לנקוט כלפיו בהליכים למימוש משכון שניתן על דירת מגורי המבקש, מחמת שעוד לפני פתיחת ההליכים למימוש המשכון, הצדדים הגיעו להסדר בדבר תשלום החוב לשיעורין.

3.       משהוגשה בקשת המבקש לסעד ההצהרתי הנזכר, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף, באשר לטענתו בית המשפט קמא לא היה מוסמך לדון בתובענה, שכן עניין זה מצוי בסמכותו של כב' ראש ההוצאה לפועל. במסגרת סיכומים שהגיש המבקש, טען המבקש טענה חדשה, אשר לא נטענה קודם לכן, והיא שחתימתו על שטר המשכון מזויפת.

          טענת הזיוף נדחתה על הסף משום שבית המשפט קמא סבר, כי יש בה משום שינוי חזית אסור. באשר לעניין הסמכות קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיב, וקבע כי הסמכות לדון בעתירות המבקש מסורה לראש ההוצאה לפועל. על כן החליט בית המשפט קמא למחוק את תביעת המבקש על הסף.

4.       המבקש אינו משלים עם פסק הדין האמור והגיש עליו ערעור. לצד הערעור הגיש המבקש בקשה ליתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיב לנקוט בהליכים למימוש המשכון כל עוד הערעור תלוי ועומד.

          ב"כ המשיב מתנגד לבקשה, ולטענתו, משלא נעתר בית המשפט קמא להעניק למבקש סעד זמני במסגרת ההליך שהתקיים לפניו, אין עתה ליתן למבקש סעד זה במסגרת הערעור, שכן יהיה בכך משום הענקת סעד זמני בדלת האחורית, לאחר שהדלת הראשית נחסמה בפני המבקש באותו עניין ממש.

          ב"כ המשיב מוסיף וטוען, כי בתצהיר המבקש, התומך את בקשתו, מודה המבקש בכך שאינו משלם חובו למשיב על פי הסדר הפרעון שהמבקש טוען שנעשה, ועל כן אף מטעם זה אין מקום להעתר לבקשתו.

5.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט להעתר לבקשה, ובתנאי שהמבקש ישלם את התשלומים על פי ההסדר שנעשה בין הצדדים, ואלה נימוקי:

(א)     ככל שהדברים אמורים בסיכויי הערעור, נראה לי לכאורה, שבפני המבקש עמדו שתי אפשרויות. האחת לפנות לראש ההוצאה לפועל, בבקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ולטעון כי אין מקום לפעול נגדו בבקשה למימוש המשכון. הדרך השניה הייתה לפנות לבית המשפט ולהגיש בקשה לסעד הצהרתי, לפיו אין לנקוט בהליכים למימוש המשכון לאור הסדר התשלומים שנעשה. 

          משבחר המבקש להגיש התובענה לבית המשפט, נראה לי כי לא היה מקום שבית המשפט יסלקה על הסף, מקום בו הוא מוסמך לדון בה לפי הוראות הסמכות הקבועות בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

          לפיכך, הנני סבור, כי אין לומר שסיכויי הערעור קלושים, ובהחלט ייתכן שערכאת הערעור תקבע, שבית המשפט קמא היה מוסמך לדון בתובענה, ולא היה מקום לסלקה על הסף.

(ב)      מלבד סיכויי הערעור, נראה, כי קיים חשש, שאם המשכון יבוצע קודם שינתן פסק הדין בערעור, כי אז אם יזכה המבקש בערעור, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, שכן בינתיים דירת מגוריו של המבקש תמכר.

6.       לאור האמור לעיל, יש איפוא מקום להורות על עיכוב מימוש המשכון. ואולם, אין לפטור את המבקש מביצוע התשלומים שהוא חייב בתשלומם על פי הסדר הפרעון אליו הגיע, כנטען על ידו.

7.       למותר לציין, כי אין בהחלטה שלעיל משום הבעת דעה בשאלה, האם הסדר תשלומים שנעשה יוצר מחסום בפני בעל המשכון, המנוע ממנו מלבקש לממש המשכון שנעשה לטובתו.

7.       אשר עלך כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

(א)     הנני מורה לעכב כל ההליכים למימוש המשכון בתיק הוצל"פ (חיפה) 8-04-27388-02. צו זה יעמוד בתוקף עד למתן פסק דין בערעור שבתיק העיקרי (ע"א 4107/07) ובכפוף לתנאים שלהלן.

(ב)      על המבקש לשלם בתוך 30 ימים את כל התשלומים שבפיגור על פי הסדר לפרעון החוב אליו, לטענתו, הגיע עם המשיבה, וכן עליו לשלם התשלומים השוטפים על פי הסדר זה באופן סדיר.

(ג)      במידה והמבקש לא ישלם התשלומים שבפיגור בתוך 30 ימים, או במידה ולא ישלם באופן סדיר התשלומים השוטפים החלים עליו לפי הסדר הפרעון הנטען על ידו, כי אז יהיה מקום לשקול ביטול הסעד הזמני לפי החלטה זו.

(ד)      אין צו להוצאות.